לאחר חבלי לידה שארכו מספר שנים, עבר לבסוף בכנסת חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ד-2024. החוק החדש, אשר מאמץ לתוכו את עיקר הכללים המוצעים של "חוק המודל" של UNCITRAL, שגיבשה וועדת האו"ם למשפט מסחרי, עשוי לסייע לישראל למצב את עצמה כמדינה אטרקטיבית, עם חקיקה מודרנית, לפחות בכל הקשור לניהול הליכי בוררות בינלאומית.

חברות בעלות פעילות בינלאומית מעדיפות לעיתים קרובות להימנע מלנהל הליכים משפטיים בבתי משפט מדינתיים. זאת, בין היתר, משום שההליכים בבתי המשפט הם פומביים ונחשפים לעיניי הציבור; משום שחלק מהשופטים נתפסים בעיני החברות הזרות כחסרי מומחיות מסחרית נדרשת; ומשום שהן רואות בבתי המשפט כבעלי נטייה להעדיף את האינטרס של החברה המקומית. ואכן מנגנון הבוררות הבינלאומית ליישוב סכסוכים צובר תאוצה ופופולריות ניכרת בקרב חברות מסחריות בעולם כחלופה לניהול הליכים בבתי משפט המדינתיים.

אלא שבעוד שחוק הבוררות הישראלי הקיים אינו מותאם למאפיינים הייחודים של בוררות בין-לאומית, החוק החדש כולל הסדרה מובנית של שלבי הליך בוררות מסחרית בין-לאומית, החל בשלב ההסכמה לבוררות ועד לשלב אכיפת פסק הבורר, והכל באופן המותאם לניהול הליכי בוררות בינלאומית עם כללי פרוצדורה המוכרים בעולם.

מעבר לאימוץ סטנדרט בין-לאומי ידוע ומקובל בתחום הבוררות המסחרית הבין-לאומית, החוק החדש נועד גם להפיג את החשש הקיים אצל חברות זרות מהתערבות יתרה של בתי המשפט המדינתיים בהליך הבוררות. בתוך כך החוק מגביל את האפשרות של בית המשפט הישראלי להתערב, אלא במקרים מוגדרים הנדרשים לסיוע להליך הבוררות (כגון מינוי בוררים, מתן סעדים זמניים, אכיפת פסק הבוררות וכד'). בכך החוק מעביר מסר חשוב לחברות הזרות לפיו מערכת בתי המשפט בישראל תשמש כסמכות תומכת להליכי הבוררות, אך תמנע מלהתערב במרבית הסוגיות שעלולות להתעורר במסגרת ההליך – ואשר הסמכות להכריע בהן שמורה לבוררים.

חידוש נוסף בחוק הוא עצם ההגדרה – מהי "בוררות בין לאומית", וזאת על-מנת להגביר את הוודאות המשפטית כאשר הצדדים להסכם יידעו מראש אילו כללי בוררות יחולו על ההליך. החוק אף מאפשר לחברות להגדיר ולבחור בעצמן מראש איזה חוק יחול עליהן – חוק הבוררות הישראלי (הישן), או חוק הבוררות המסחרית הבינלאומית.

החוק מגביר את הוודאות המשפטית גם בכך שהוא מסדיר מראש אילו כללים נדרשים הבוררים ליישם בבואם להכריע בסכסוך, והוא נותן בכורה לדין שהצדדים החליטו להחיל על ההתקשרות ביניהם. החוק מחייב את הרכב הבוררים להכריע בסכסוך בהתאם להוראות ההסכם בין הצדדים, ובהתאם לנהגים המקובלים בעסקאות בתחום המסחר של העסקה נושא החוזה. בהתאם, החוק מגביל את הרכב הבוררים להכריע בפסק הבוררות לפי עקרונות מופשטים (ופחות ברורים מראש) של "צדק והגינות משפטית", וזאת למעט מקום בו הצדדים הסמיכו אותו במפורש לעשות כן.

לבסוף, לאור העובדה שהחוק החדש יחיה ביחד ובמקביל לחוק הקיים, באופן שיוצר למעשה מערכת נורמטיבית כפולה (או חלופית), חשוב להכיר את ההבדלים בין שני החוקים, ולשים לב לניסוח סעיפי הבוררות, בהתאם לחוק שיחול על ההליך המשפטי.

נשמח להשיב לכל שאלה או התייעצות בעניין.

כמו-כן, אנו מזמינים אתכם לוובינר בזק של 30 דקות בו יסוקר החוק החדש ותינתנה עצות פרקטיות לעריכת תניות בוררות בהסכמים מסחריים, לאור המצב המשפטי החדש. לפרטים והרשמה הקליקו

בברכה,

גדעון אבן-אור, שותף

ראש תחום בוררויות בינלאומיות

לקריאת ריאיון עם עו"ד אבן-אור ב'כלכליסט'

האמור במסמך זה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי ואין לעשות בו כל שימוש אחר.