השבוע פורסמה החלטה של ועדת האכיפה המנהלית שבה היא החליטה לזכות את חברת דקמא קפיטל ואת בעל השליטה בה המכהן כמנכ"ל, נתנאל לורנצי, מהפרות של אי דיווח מיידי ופרסום פרטים מטעים בדוחות, שייחסה להם רשות ניירות ערך.

החלטה זו מגיעה מספר חודשים לאחר החלטה נוספת של הוועדה, שבה החליטה לדחות את טענות הרשות בדבר פרטים מטעים בדיווחי חברת אופקטרא, כשקבעה כי "מי שמיהר לרכוש את מניות החברה, על סמך הדיווח האמור [הדיווח שכלל פרט מטעה לדעת הרשות], לא היה "משקיע סביר", אלא משקיע נמהר ופזיז, שלא קרא בעיון את הדוח".

ההחלטה בעניין דקמא מפתיעה לא פחות מההחלטה בעניין אופקטרא מבחינת הניתוח שהיא כוללת ביחס לשאלה מהו פרט מהותי הדורש דיווח. היא גם מראה שוב, כי ועדת האכיפה המנהלית אינה רואה את עמדת רשות ניירות ערך כעמדה מחייבת או כבעלת מעמד גבוה יותר, וזאת גם כאשר השאלה שמובאת לפניה אינה עובדתית אלא משפטית-מקצועית גרידא, בתחום מומחיותה של הרשות.

בעניין דקמא, דובר בחברה שתחום פעילותה באותו מועד הוגדר כאשראי חוץ בנקאי (למרות שהחברה לא החזיקה ברישיון למתן אשראי ובפועל החברה נתנה הלוואה אחת – זו שעליה נוהל ההליך – ואז שינתה את תחום הפעילות).

מייד לאחר שהחברה החלה לפעול בתחום האשראי, היא נתנה הלוואה, מגובה בביטחונות, לקבוצה של לווים בני אותה משפחה. בשלב מסוים הפסיקו הלווים לשלם את תשלומי הריבית וגם לא פרעו במועד חלק (קטן) מההלוואה כשהגיע המועד לכך. החברה לא דיווחה על ההפרות ומספר חודשים לאחר מכן כשפרסמה דיווח על שינויים בהסכם ההלוואה, לא כללה גם בו – לטענת הרשות – מידע מספק על הפרת ההלוואה. בפועל התברר כי בין לבין, בעקבות הפרת ההלוואה על ידי הלווים, הוחלט בין הצדדים להגדיל את סכום ההלוואה, במקביל להוספת רכיבים של פיצויים וריבית פיגורים לחוב והוספת בטוחות להבטחת תשלום ההלוואה.

הרשות טענה כי בכך שהחברה לא פרסמה דיווח מיידי על הפרת ההלוואה ולא כללה פרטים על הפרת ההלוואה גם בדיווח המאוחר, היא והמנכ"ל הפרו את חובות הדיווח החלות עליהם.

הוועדה, כאמור, דחתה את כל טענות הרשות.

הוועדה קבעה כי יש לבחון את שאלת מהותיות הפרת ההסכם בנפרד משאלת מהותיות ההלוואה. לצורך כך, בחנו חברי הוועדה את גובה הסכום שלא שולם (על אף שהלווה הפסיק לשלם ואף לא פרע חלק מהחוב בהגיע מועד הפירעון), וקבעו ששאלת מהותיות ההלוואה אינה רלוונטית. אמנם שניים מחברי הוועדה התייחסו לכך שבנסיבות מסוימות מרכזיותה של ההלוואה עשויה להשפיע על שאלת מהותיות ההפרה, שכן ההפרה יכולה לאותת על סיכון להחזר ההלוואה כולה, אך קבעו שלא כך היה בנסיבות העניין. הקביעה הזו התבססה, בין היתר, על כך שהמנכ"ל פעל בזריזות לטיפול בהפרה ולעדכון תנאי ההלוואה ועל כך שההלוואה הובטחה במשכנתא על נכסי נדלן עם יחס LTV נמוך יחסית, אולם כלל לא נבדק (לפי המתואר בהחלטה) האם ההפרות הקימו עילה לפירעון מיידי של ההלוואה כולה או עילה למימוש השעבודים.

הבחינה של מהותיות ההפרה בנפרד ממהותיות ההלוואה נוגדת את עמדת רשות ניירות ערך בתיק, אך גם את תפיסתה לאורך שנים ביחס לאופן בחינת מהותיות של הפרות הסכמי הלוואה, ויכולות להיות לה השלכות משמעותיות.

ראשית, היא עשויה להשליך על האופן שבו חברות בתחום האשראי החוץ בנקאי יפרשו את חובת הדיווח החלה עליהן ביחס להפרות של הלוואות על ידי הלווים – באופן מקל כמובן, וזאת בניגוד דווקא לרוח העמדות שפרסמה לפני מספר חודשים רשות ניירות ערך, בעקבות אירועים שהתגלו בחלק מהחברות בתחום.

שנית, החלטת הוועדה מתייחסת אמנם לאירוע של הפרת הסכם הלוואה על ידי לווה של חברה ציבורית, אך היות שנקבע בה שמהותיות ההלוואה אינה רלוונטית (כמעט) לשאלת מהותיות ההפרה, היא לכל הפחות מעלה תהיות ביחס להשפעתה על עמדת הרשות שפורסמה כבר בשנת 2011 ועוסקת בחובות הדיווח על אירועי אשראי בהלוואות שנוטלים תאגידים מדווחים: עמדה משפטית מספר 15-104 :אירוע אשראי בר דיווח ועל יישומה.

בהתחשב בעמדת הרשות ובהשלכות האפשריות של החלטת הוועדה ובהמשך להצלחת הרשות בעתירה בעניין החלטת הוועדה בעניין אדרי אל, ייתכן מאוד שהרשות לא תראה בהחלטת הוועדה סוף פסוק ותחליט לעתור לבית המשפט כנגדה.

אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה,

ורד פיליכובסקי-סיסיק, שותפה

ראש מחלקת שוק ההון וניירות ערך