לסכסוכים של חברות היי-טק, ובהתאם גם למחלוקות בנוגע לפיתוחים טכנולוגיים, קיימים פעמים רבות מאפיינים ייחודיים, והם אינם מתאימים לבירור בפרוצדורות ניהול הסכסוכים הרגילות.

כך לדוגמה, כאשר קיימת מחלוקת על בעלות בפיתוח של טכנולוגיה, או כאשר בעלי מניות חלוקים על הזכויות שלהם בחברות סטארט-אפ שבבעלותם, משך זמן ההליך המשפטי יכול להוות רכיב מהותי בשיקולי ניהול הסכסוך, והתמשכותו יתר על המידה עלולה לסכל את התפתחות החברה (או אף להביא לחיסולה) ולהוביל לנזקי עתק. כך גם סכסוכים טכנולוגיים דורשים לעיתים קרובות מומחיות ספציפית, תנאי סודיות מחמירים, ועוד.

נוכח המאפיינים הייחודיים של סכסוכים הנוגעים לחברות טכנולוגיה, יזמה ישראל מודל לניהול הליכי בוררות המותאם באופן ספציפי לחברות היי-טק ולתחומים טכנולוגים, והציעה לשלבו כחלק מהפרוצדורה המוצעת על-ידי וועדת האו"ם לחוק הסחר הבינלאומי (ה- UNCITRAL). ואכן, לאחר כשנתיים מאז העלאת היוזמה הישראלית, ה-UNCITRAL הודיע על אימוץ והטמעת סעיפי המודל במסגרת כללי הבוררות המוצעים. זו למעשה הפעם הראשונה שיוזמה ישראלית מאומצת בוועדה זו של האו"ם והופכת לכלי יישומי.

הכללים החדשים, המכונים UNCITRAL Model Clauses on Specialised Express Dispute Resolution ("SPEDR "), מציעים לחברות כללי בוררות אותם ניתן לאמץ כחלק מתניית בוררות (בין אם בהסכם ההתקשרות מראש או לאחר פרוץ הסכסוך), אשר כוללים מאפיינים המותאמים לצרכיהן ומידותיהן – "Tailor Made". להלן חלק מהחידושים העיקריים במסגרת מודל ה- SPEDR, אשר כדאי להכיר:

1. הליך בוררות מואץ במיוחד, אשר כולל מינוי טריבונל בתוך 7 ימים מהודעת אחד הצדדים על פתיחה בבוררות; מתן פסק בורר בתוך 45 עד 90 ימים בלבד; ואפשרות למתן פסק בורר לא מנומק.
2. אפשרות להסמיך בורר למתן צווים או החלטת ביניים בסוגיית אד-הוק מצומצמת: המודל מציע לאפשר הליך בוררות נקודתי בסוגיה ספציפית (מתוך ההסכם או מחלוקת שעלתה במהלך חיי ההתקשרות), וזאת ללא ניהול הליך בוררות על כלל המחלוקות בין הצדדים. המודל קובע תאריכים מואצים לניהול הליך נקודתי שכזה, ובתוך כך על הבורר לפנות אל הצדדים בתוך 3 ימים מקבלת הודעה על המינוי, כאשר המועד למתן הצו/ההחלטה יחול בתוך 30 ימים ולא יאוחר מ-60 ימים ממועד מינוי הבורר.
3. פרוצדורה למינוי מומחים מטעם הטריבונל: נוכח מומחיות הנדרשת בחלק ניכר מהסכסוכים, המודל מציע כי הטריבונל יהיה רשאי למנות מומחה (אחד או יותר) בלתי תלוי מטעמו אשר יעזור לו לברר את טענותיהם המקצועיות של הצדדים – ולעיתים אף יכריע בסכסוך בעצמו. מודל זה, הנקרא “adjudication” מתאים לסוגים שונים של סכסוכים הדורשים מומחיות, לרבות סכסוכי פרויקטים ותשתיות.
4. תניית סודיות של הליך הבוררות: הצדדים יהיו רשאים להסכים על סודיות של ההליך ושל המידע המוצג במסגרתו, וזאת פרט להיקף הדרוש על פי דין, לצורך פתיחה בהליכי ביטול או אכיפה בערכאות, או ככל שיידרש לצורך כל הליך משפטי אחר. לבקשת כל צד, הבורר יהיה רשאי להנפיק צו לשמירה על סודיות או לפעול בכל דרך לצורך הבטחת שמירת המידע אשר מוצג במסגרת ההליך.

אף שכללי הפרוצדורה שמציע ה-SPEDR יכולים לסייע לחברות טכנולוגיה לצלוח סכסוכים באופן יעיל יותר, או אף לברר מחלוקות נקודתיות מבלי לעכב את ביצוע יתר סעיפי ההסכם או חלקי הפרויקט, יש לזכור שלא תמיד נכון לערוך בוררות מואצת, ודאי כאשר מדובר בשאלות משפטיות או מקצועיות סבוכות ומורכבות הדורשות הצגת ראיות ובירור עומק של שאלות שבמומחיות. על כן לא בכדי כללים אלו מאפשרים לטריבונל אשר סבור שההליך אינו מתאים לבירור באופן מואץ, לשנות את תוואי הבוררות ולהעבירה לפסים של בוררת רגילה.

אימוץ כללי ה-SPEDR על-ידי וועדת האו"ם מצטרף להתפתחות נוספת מהעת האחרונה, אשר רלוונטית לניהול סכסוכים בינלאומיים, והיא חקיקת תיקון לס' 102 לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984, המאמץ את אמנת סינגפור בעניין הסדרי גישור בינלאומיים. האמנה קובעת כי הסדר גישור המפנה  מפורשת לאמנת סינגפור יהיה אכיף ויכובד בישראל. בכך ניתנת ודאות להסכמי גישור בינלאומיים וחברות מתומרצות לפנות להליכי גישור לצורך פתרון סכסוכים שמתגלעים ביניהן.

אנחנו עומדים לרשותכם לכל שאלה,

גדעון אבן-אור, קסניה זמסקוב וצוות בוררות בינלאומית.

האמור במסמך זה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי ואין לעשות בו כל שימוש אחר.